הכבדת הלב בכתבי מקובלים

תקווה
תקווה

המושג "הכבדת הלב" מופיע בסיפורי מכות מצרים שבספר שמות. נאמר שם שה' מכביד את לב פרעה ופרעה חוזר בו מהבטחתו לשחרר את בני ישראל ממצרים ואז אלוהים מכה את מצרים במכה נוספת. זכור לי שבכל כיתה כשהגענו ללימוד המכות הייתה עולה התהייה שבצידה השאלה: אם אלוהים רוצה להוציא את בני ישראל ממצרים, למה הוא מכביד את לב פרעה ובכך גורם להישארות נוספת של בני ישראל במצרים?
במאמר "מהו, כי אני הכבדתי את ליבו, בעבודה" שנכתב ע"י רב"ש (הרב שלום אשלג) הוא מקשה ושואל למה ה' מקשה את לב פרעה רק אחרי שפרעה מכריז שה' הצדיק והוא, פרעה, ועמו הרשעים? רב"ש במאמרו מסביר לנו שפרעה הוא הרצון שיש לאדם לעצמו, אלוהים זו הכוונה
שהאדם מלביש על הרצון שלו מלמען עצמו למען הזולת. המעבר מפרעה לאלוהים דורש עבודה של האדם שהיא סך המעבר מהרצון לקבל רק לעצמי, עד לכוונה לפעול למען הזולת בלבד מבלי לספק את הרצון האישי שלו.
בתחילת העבודה צריך האדם להיות מונע משכר ועונש, כי אחרת לא יתחיל לעבוד בכלל, כמו כן הוא צריך להרגיש התקדמות, כמו סוס טוחן בריחיים. מסתובב כל היום סביב אותו מקום ומכסים את עיניו, כדי שיחשוב שכל הזמן הוא הולך קדימה. לכן, בתחילת העבודה הרוחנית של האדם מהרצון לעצמו לכוונה למען הזולת נותנים לו להרגיש את הטעם הטוב, את השכר, ומסתירים מעיניו את האמת.
אחרי שטעם את התענוג והרגיש את ההתקדמות שלו ושהוא מוכשר לעלות לדרגה הבאה הוא מאבד את התענוג מהעבודה והוא גם מגלה שהוא לא באמת התקדם אלא שהוא מרוחק מאוד מהעבודה האלוהית שהיא למען הזולת. אז הוא מקבל את הכבדת הלב, אז הוא מרגיש שבלי עזרת
אלוהים/הבורא הוא לא יכול להתקדם בעבודתו מהרצון הטבעי שלו לקבל הכל לעצמו, לטבע השני של הכוונה למען הזולת שנקרא רצון להשפיע. אותו מייצג משה רבנו.
זו הסיבה שבתחילת עבודת פרעה (הרצון לקבל לעצמו) אלוהים לא הכביד את לב פרעה, אלא רק לאחר שפרעה התקדם בעבודתו רק לאחר שהוא מגלה את הטבע הרע שלו, את הרצון שלו לעצמו ומבין שאלוהים (הכוונה להשפיע לאחרים) הוא הצדיק, והוא פרעה ועמו הרשעים. כלומר רק מתוך הכרה כזו הוא יכול להתקדם לשלב הנוסף בעבודתו להתאמץ כדי להיות משפיע כמו אלוהים, רק אז אלוהים מכביד את ליבו. כעת לא השכר מהעבודה יקדם אותו אלא הרצון להיות כמו אלוהים, כמו הבורא ולשם כך עליו להתגבר על הכבדת הלב שקיבל ולבקש מהבורא שיתן לו טבע שני.
האר"י הקדוש כותב כך: "דע, כי טרם שנאצלו הנאצלים ונבראו הנבראים, היה אור עליון פשוט ממלא את כל המציאות. ולא היה שום מקום פנוי בבחינת אויר ריקני וחלל, אלא הכל היה מלא אור האין סוף הפשוט ההוא."